ניסוי שהיה, כך היה:
לצורך משימה חשובה ביותר שלא נעשתה מעולם, חקר אנרגיה בצורתה הדחוסה ביותר שקיימת, לקחו חבורת נשמות. למשימה זו נבחרו הנשמות מהזן המובחר ביותר כמובן - חוקרות במקצוען, אמיצות, הישגיות, סקרניות.
הכניסו אותן לגוף, סגרו כמה צ'קרות בשביל המיקוד, פירמטו את הזיכרון הזמין לצורך הניסוי, ונתנו להן להתחיל להתגלגל במעבדה הקרויה "ארץ".
כעבור עידן שלם של גלגולים, אלו ממצאי חלקו הראשון של הניסוי בקצרה :
הנשמות, שכעת נקראות בני אדם, אכן למדו היטב את עולם החומר (אולי אפילו טוב מדי), פיתחו אליו קשרים רגשיים ומיוחדים ואמונות רבות, אך כאשר נשאלו אותם בני אדם מי הם ומה הם עושים פה, נראה שתשובת ברירת המחדל שנוצרה במערכת היא "לא יודע/ת".
לצורך משימה חשובה ביותר שלא נעשתה מעולם, חקר אנרגיה בצורתה הדחוסה ביותר שקיימת, לקחו חבורת נשמות. למשימה זו נבחרו הנשמות מהזן המובחר ביותר כמובן - חוקרות במקצוען, אמיצות, הישגיות, סקרניות.
הכניסו אותן לגוף, סגרו כמה צ'קרות בשביל המיקוד, פירמטו את הזיכרון הזמין לצורך הניסוי, ונתנו להן להתחיל להתגלגל במעבדה הקרויה "ארץ".
כעבור עידן שלם של גלגולים, אלו ממצאי חלקו הראשון של הניסוי בקצרה :
הנשמות, שכעת נקראות בני אדם, אכן למדו היטב את עולם החומר (אולי אפילו טוב מדי), פיתחו אליו קשרים רגשיים ומיוחדים ואמונות רבות, אך כאשר נשאלו אותם בני אדם מי הם ומה הם עושים פה, נראה שתשובת ברירת המחדל שנוצרה במערכת היא "לא יודע/ת".
השבוע הגיעה אליי לייעוץ בחורה בסוף שנות העשרים שלה וסיפרה לי שהיא
נמצאת בשלב בחייה בו היא מנסה לברר מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה, והיא "לא
יודעת".
מדובר בבחורה כריזמטית, עם נוכחות מרשימה ויכולות תקשורתיות מפותחות, והדבר האחרון שהיא משדרת זה- "אני לא יודעת".
מדובר בבחורה כריזמטית, עם נוכחות מרשימה ויכולות תקשורתיות מפותחות, והדבר האחרון שהיא משדרת זה- "אני לא יודעת".
אחרי שיחה בה ביררנו יחד מה היא כן יודעת ומבינה על עצמה, ה"אני לא
יודעת" התחלף ברעיונות שונים ודומים של דברים שמעניינים אותה ואפשרתי לה
להבין איך כל הדברים האלו שהיא ציינה, קשורים למה שהיא במהותה ולדרך שבה היא חווה,
חוקרת ותופסת את המציאות שלה.
ואז היא התחילה לספר שהיא הייתה מאוד רוצה לעבוד עם אנשים בצורה טיפולית כלשהיא. מאז שהיא הייתה ילדה היא ידעה שהיא אמורה לעבוד עם אנשים ולעזור להם לממש את עצמם. היא נזכרה שהיו שם רמזים דקים ועבים לאורך כל הדרך ומתוך חוסר ידיעה מה לעשות עם זה, היא חששה ולא הסכימה להכיר בכך. היא עדיין חיכתה למשהו קצת יותר מוחשי (היא ממש הייתה שמחה למייל עם הוראות ספציפיות יותר. הסברתי לה שזה לא ממש עובד ככה).
"אבל אין לי מושג איך לעשות את זה.."
"ברור שאין לך" אמרתי. "אילו ידעת איך לעשות את זה, זה היה סימן לכך שכבר עשית את זה, ולמה שתבואי לפה לעשות משהו שכבר עשית פעם? אמנם אין לך נסיון ביישום של רעיון כזה, אבל עכשיו כשאת מבינה מה את רוצה לעשות ולמה, את יכולה למקד את העשייה שלך ולתכנן איך את מוציאה את זה לפועל."
ואז היא התחילה לספר שהיא הייתה מאוד רוצה לעבוד עם אנשים בצורה טיפולית כלשהיא. מאז שהיא הייתה ילדה היא ידעה שהיא אמורה לעבוד עם אנשים ולעזור להם לממש את עצמם. היא נזכרה שהיו שם רמזים דקים ועבים לאורך כל הדרך ומתוך חוסר ידיעה מה לעשות עם זה, היא חששה ולא הסכימה להכיר בכך. היא עדיין חיכתה למשהו קצת יותר מוחשי (היא ממש הייתה שמחה למייל עם הוראות ספציפיות יותר. הסברתי לה שזה לא ממש עובד ככה).
"אבל אין לי מושג איך לעשות את זה.."
"ברור שאין לך" אמרתי. "אילו ידעת איך לעשות את זה, זה היה סימן לכך שכבר עשית את זה, ולמה שתבואי לפה לעשות משהו שכבר עשית פעם? אמנם אין לך נסיון ביישום של רעיון כזה, אבל עכשיו כשאת מבינה מה את רוצה לעשות ולמה, את יכולה למקד את העשייה שלך ולתכנן איך את מוציאה את זה לפועל."
זוכרים את הניסוי?
אנחנו חוקרים. חוקרים מסוגים שונים ובעלי תפקידים שונים ויכולות שונות.
מחקר עוסק בגילוי החדש ובמציאת דרכים להפוך תהליכים לחכמים ויעילים.
במעבדה הזו שלנו, אנחנו עוסקים בהפיכת רוח לחומר.
רוח היא התוכנה. היא הבנת עצמינו והכרה של כל בת/ן אנוש ביכולותיה/ו ובפוטנציאל היחודי עימו בא/ה.
ראיתם פעם תוכנת פוטושופ שעושה משהו אחר מלבד לערוך תמונות? או שרוצה להיות מעבד תמלילים? זה יהיה באג רציני..
אצלנו בני האדם, הבאגים האלו קורים לעיתים קרובות מאוד- "מה אני עכשיו אקשיב לעצמי ואלך ואלמד את מה שמעניין אותי, ואם אין בזה עבודה? לא..נראה לי שאני פשוט אלך ללמוד את מה שדוד שלי למד, הוא הסתדר בחיים, יש לו אחלה רכב ונוסע פעמיים בשנה לחו"ל. מה עוד צריך?".
הבאג הזה נוצר בעקבות עידן שלם בו חקרנו את הבחוץ דרך עולם הרגש, ושאפנו להישגים בחיינו שגרמו לנו לביטחון חומרי ורגשי. אז מדדנו את עצמינו ע"פ המעמד שלנו, המקצוע שלנו ושוויו העדכני בשוק, הנכסים שצברנו וכל מה שניתן לאמוד באמצעות החושים החיצוניים.
העניין הוא שאת החלק הזה במחקר סיימנו, למדנו, הלאה..
אנחנו חוקרים. חוקרים מסוגים שונים ובעלי תפקידים שונים ויכולות שונות.
מחקר עוסק בגילוי החדש ובמציאת דרכים להפוך תהליכים לחכמים ויעילים.
במעבדה הזו שלנו, אנחנו עוסקים בהפיכת רוח לחומר.
רוח היא התוכנה. היא הבנת עצמינו והכרה של כל בת/ן אנוש ביכולותיה/ו ובפוטנציאל היחודי עימו בא/ה.
ראיתם פעם תוכנת פוטושופ שעושה משהו אחר מלבד לערוך תמונות? או שרוצה להיות מעבד תמלילים? זה יהיה באג רציני..
אצלנו בני האדם, הבאגים האלו קורים לעיתים קרובות מאוד- "מה אני עכשיו אקשיב לעצמי ואלך ואלמד את מה שמעניין אותי, ואם אין בזה עבודה? לא..נראה לי שאני פשוט אלך ללמוד את מה שדוד שלי למד, הוא הסתדר בחיים, יש לו אחלה רכב ונוסע פעמיים בשנה לחו"ל. מה עוד צריך?".
הבאג הזה נוצר בעקבות עידן שלם בו חקרנו את הבחוץ דרך עולם הרגש, ושאפנו להישגים בחיינו שגרמו לנו לביטחון חומרי ורגשי. אז מדדנו את עצמינו ע"פ המעמד שלנו, המקצוע שלנו ושוויו העדכני בשוק, הנכסים שצברנו וכל מה שניתן לאמוד באמצעות החושים החיצוניים.
העניין הוא שאת החלק הזה במחקר סיימנו, למדנו, הלאה..
הלאה לשלב הבא, בו אנו מקבלים סוף סוף אפשרות לתפוס את חוויית החיים
שלנו פה על כל המורכבות שבה, ויכולת להכיר בפעם הראשונה (?!) בהיסטוריה של האנושות
במה שאנחנו- נשמות בגוף, חלקי תודעה בעלי יכולת בריאה, בני אדם בעלי ייעוד.
זה יהיה שלב בו אנחנו נמדוד את עצמנו ע"פ כמה היינו קשובים לעצמנו ובחרנו בחירות שנכונות ומדוייקות לעצמנו.
זה יקרה בהמשך, אבל כרגע אנחנו לא תמיד יודעים (יהיה מדוייק יותר להגיד "לא יודעים"..) איך לעשות את זה, כי מעולם לא עשינו את זה ואין לנו מודלים לחקות והמצב הזה מעלה בנו לא פעם חששות. חששות גדולים.
החששות האלו מובנים, הם זכר למנגנון הישרדות ישן שטבוע בנו.
וזה קורה גם בדברים הרבה יותר יומיומיים, שמתם לב כמה אנשים חוששים מטכנולוגיה? כמה אנשים מבקשים לחזור לתקופה בה הכל היה פשוט יותר וגידלנו את המזון שלנו בעצמנו והלכנו לישון כשהחשיך?
איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שעכשיו שפיתחנו סוף סוף טכנולוגיה שמאפשרת לנו לשתף ידע עם כל אדם על הפלנטה שמחובר ל-WI FI , יש אנשים שבוחרים שלא להשתמש באפשרויות החדשות האלו ומבקשים לחזור לפעם?
(להזכירם שבתקופה ה"היא", סביר מאוד להניח שהייתם עוסקים בדיוק במה ההורים שלכם עסקו, שהסבים וסבתות שלכם עסקו וסבים רבים וסבתות רבות שלכם עסקו..הבנתם את הקטע.. רוצים לחזור לזה?)
והתשובה היא שזה קורה מתוך פחד. במקום בו קיימת חוסר ידיעה, ישנו פחד.
אבל אם מתרכזים בחוסר הידיעה, כבר יש מה לעשות..
החדשות הטובות הן, שגם אם אנחנו לא יודעים איך לעשות את מה שבאנו לעשות פה, יש לנו אפשרות להבין מה באנו לעשות פה ולרכוש את הכלים שנדרשים כדי לקחת את המחקר שלנו אל השלב הבא –כלים תודעתיים.
והכלים החדשים האלו יגרמו לכם להבין שכל הזמן הזה שתפסנו מעצמנו מקצוענים, בעצם עבדנו עם מערכת דוס (תרתי משמע..).
הכלים החדשים האלו יפתחו בפניכם עולמות חדשים של אפשרויות לביטוי ומימוש עצמי.
והכלים האלו יהיו זמינים עבורכם רק אם תסכימו להחליף את החששות מהלא נודע, בסקרנות לגלות את מה שעדיין לא נודע.
זה יהיה שלב בו אנחנו נמדוד את עצמנו ע"פ כמה היינו קשובים לעצמנו ובחרנו בחירות שנכונות ומדוייקות לעצמנו.
זה יקרה בהמשך, אבל כרגע אנחנו לא תמיד יודעים (יהיה מדוייק יותר להגיד "לא יודעים"..) איך לעשות את זה, כי מעולם לא עשינו את זה ואין לנו מודלים לחקות והמצב הזה מעלה בנו לא פעם חששות. חששות גדולים.
החששות האלו מובנים, הם זכר למנגנון הישרדות ישן שטבוע בנו.
וזה קורה גם בדברים הרבה יותר יומיומיים, שמתם לב כמה אנשים חוששים מטכנולוגיה? כמה אנשים מבקשים לחזור לתקופה בה הכל היה פשוט יותר וגידלנו את המזון שלנו בעצמנו והלכנו לישון כשהחשיך?
איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שעכשיו שפיתחנו סוף סוף טכנולוגיה שמאפשרת לנו לשתף ידע עם כל אדם על הפלנטה שמחובר ל-WI FI , יש אנשים שבוחרים שלא להשתמש באפשרויות החדשות האלו ומבקשים לחזור לפעם?
(להזכירם שבתקופה ה"היא", סביר מאוד להניח שהייתם עוסקים בדיוק במה ההורים שלכם עסקו, שהסבים וסבתות שלכם עסקו וסבים רבים וסבתות רבות שלכם עסקו..הבנתם את הקטע.. רוצים לחזור לזה?)
והתשובה היא שזה קורה מתוך פחד. במקום בו קיימת חוסר ידיעה, ישנו פחד.
אבל אם מתרכזים בחוסר הידיעה, כבר יש מה לעשות..
החדשות הטובות הן, שגם אם אנחנו לא יודעים איך לעשות את מה שבאנו לעשות פה, יש לנו אפשרות להבין מה באנו לעשות פה ולרכוש את הכלים שנדרשים כדי לקחת את המחקר שלנו אל השלב הבא –כלים תודעתיים.
והכלים החדשים האלו יגרמו לכם להבין שכל הזמן הזה שתפסנו מעצמנו מקצוענים, בעצם עבדנו עם מערכת דוס (תרתי משמע..).
הכלים החדשים האלו יפתחו בפניכם עולמות חדשים של אפשרויות לביטוי ומימוש עצמי.
והכלים האלו יהיו זמינים עבורכם רק אם תסכימו להחליף את החששות מהלא נודע, בסקרנות לגלות את מה שעדיין לא נודע.
אז מה זה הדבר הזה שהיה שם אצלכם תמיד? שמנחה אתכם בדרך בה אתם חוקרים את העולם? שמדליק אצלכם ניצוץ של סקרנות לגלות ולדעת?
לסיום הבאתי לכם שיר של יוצרת נהדרת בשם אפרת זוסמן, או פשוט אפי, שמבטאת ומממשת את עצמה בצורה היחודית והיפה שלה
https://soundcloud.com/efisussman/it-was-always-there