אהלן אז השבוע הייתי גם מתכנתת, גם אנתרופולוגית וגם דייגת. ייתכן ופיצול האישיות שלי מחמיר. ייתכן שזו היכולת הרב מימדית שלי שמשתפרת. אתם מוזמנים להתרשם בעצמכם ולתת את ההבחנה שלכם, ובאותה הזמנות גם לראות כמה נושאים אקטואליים באופן חדש. תהנו שירן

רק שלא ייכנסו לנו שטויות לראש | מגזין קפה http://www.cafemedia.co.il/%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%A1/%D7%A8%D7%A7-%D7%A9%D7%9C%D7%90-%D7%99%D7%99%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%95-%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%A9%D7%98%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%A9 מה הקשר בין האנדרואיד שלה לאיש החינוך הבינלאומי, קן רובינסון? בין התמונה המופיעה בדמיונה לראש העיר האיסלנדי יוצא הדופן, בלשון המעטה? ובין מה שעושה לה את זה למה שעשה לנו אריק איינשטיין? מסתבר שלשירן בן יהודה יש הרבה קשרים

זה היה שם תמיד אבל...

ניסוי שהיה, כך היה:
לצורך משימה חשובה ביותר שלא נעשתה מעולם, חקר אנרגיה בצורתה הדחוסה ביותר שקיימת, לקחו חבורת נשמות. למשימה זו נבחרו הנשמות מהזן המובחר ביותר כמובן - חוקרות במקצוען, אמיצות, הישגיות, סקרניות.
הכניסו אותן לגוף, סגרו כמה צ'קרות בשביל המיקוד, פירמטו את הזיכרון הזמין לצורך הניסוי, ונתנו להן להתחיל להתגלגל במעבדה הקרויה "ארץ".
כעבור עידן שלם של גלגולים, אלו ממצאי חלקו הראשון של הניסוי בקצרה :
הנשמות, שכעת נקראות בני אדם, אכן למדו היטב את עולם החומר (אולי אפילו טוב מדי), פיתחו אליו קשרים רגשיים ומיוחדים ואמונות רבות, אך כאשר נשאלו אותם בני אדם מי הם ומה הם עושים פה, נראה שתשובת ברירת המחדל שנוצרה במערכת היא "לא יודע/ת".

השבוע הגיעה אליי לייעוץ בחורה בסוף שנות העשרים שלה וסיפרה לי שהיא נמצאת בשלב בחייה בו היא מנסה לברר מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה, והיא "לא יודעת".
מדובר בבחורה כריזמטית, עם נוכחות מרשימה ויכולות תקשורתיות מפותחות, והדבר האחרון שהיא משדרת זה- "אני לא יודעת".

אחרי שיחה בה ביררנו יחד מה היא כן יודעת ומבינה על עצמה, ה"אני לא יודעת" התחלף ברעיונות שונים ודומים של דברים שמעניינים אותה ואפשרתי לה להבין איך כל הדברים האלו שהיא ציינה, קשורים למה שהיא במהותה ולדרך שבה היא חווה, חוקרת ותופסת את המציאות שלה.
ואז היא התחילה לספר שהיא הייתה מאוד רוצה לעבוד עם אנשים בצורה טיפולית כלשהיא. מאז שהיא הייתה ילדה היא ידעה שהיא אמורה לעבוד עם אנשים ולעזור להם לממש את עצמם. היא נזכרה שהיו שם רמזים דקים ועבים לאורך כל הדרך ומתוך חוסר ידיעה מה לעשות עם זה, היא חששה ולא הסכימה להכיר בכך. היא עדיין חיכתה למשהו קצת יותר מוחשי (היא ממש הייתה שמחה למייל עם הוראות ספציפיות יותר. הסברתי לה שזה לא ממש עובד ככה).
"אבל אין לי מושג איך לעשות את זה.."
"ברור שאין לך" אמרתי. "אילו ידעת איך לעשות את זה, זה היה סימן לכך שכבר עשית את זה, ולמה שתבואי לפה לעשות משהו שכבר עשית פעם? אמנם אין לך נסיון ביישום של רעיון כזה, אבל עכשיו כשאת מבינה מה את רוצה לעשות ולמה, את יכולה למקד את העשייה שלך ולתכנן איך את מוציאה את זה לפועל."  

זוכרים את הניסוי?
אנחנו חוקרים. חוקרים מסוגים שונים ובעלי תפקידים שונים ויכולות שונות.
מחקר עוסק בגילוי החדש ובמציאת דרכים להפוך תהליכים לחכמים ויעילים.
במעבדה הזו שלנו, אנחנו עוסקים בהפיכת רוח לחומר.
רוח היא התוכנה. היא הבנת עצמינו והכרה של כל בת/ן אנוש ביכולותיה/ו ובפוטנציאל היחודי עימו בא/ה.
ראיתם פעם תוכנת פוטושופ שעושה משהו אחר מלבד לערוך תמונות? או שרוצה להיות מעבד תמלילים? זה יהיה באג רציני..
אצלנו בני האדם, הבאגים האלו קורים לעיתים קרובות מאוד- "מה אני עכשיו אקשיב לעצמי ואלך ואלמד את מה שמעניין אותי, ואם אין בזה עבודה? לא..נראה לי שאני פשוט אלך ללמוד את מה שדוד שלי למד, הוא הסתדר בחיים, יש לו אחלה רכב ונוסע פעמיים בשנה לחו"ל. מה עוד צריך?".
הבאג הזה נוצר בעקבות עידן שלם בו חקרנו את הבחוץ דרך עולם הרגש, ושאפנו להישגים בחיינו שגרמו לנו לביטחון חומרי ורגשי. אז מדדנו את עצמינו ע"פ המעמד שלנו, המקצוע שלנו ושוויו העדכני בשוק, הנכסים שצברנו וכל מה שניתן לאמוד באמצעות החושים החיצוניים.
העניין הוא שאת החלק הזה במחקר סיימנו, למדנו, הלאה..

הלאה לשלב הבא, בו אנו מקבלים סוף סוף אפשרות לתפוס את חוויית החיים שלנו פה על כל המורכבות שבה, ויכולת להכיר בפעם הראשונה (?!) בהיסטוריה של האנושות במה שאנחנו- נשמות בגוף, חלקי תודעה בעלי יכולת בריאה, בני אדם בעלי ייעוד.
זה יהיה שלב בו אנחנו נמדוד את עצמנו ע"פ כמה היינו קשובים לעצמנו ובחרנו בחירות שנכונות ומדוייקות לעצמנו.
זה יקרה בהמשך, אבל כרגע אנחנו לא תמיד יודעים (יהיה מדוייק יותר להגיד "לא יודעים"..) איך לעשות את זה, כי מעולם לא עשינו את זה ואין לנו מודלים לחקות והמצב הזה מעלה בנו לא פעם חששות. חששות גדולים.
החששות האלו מובנים, הם זכר למנגנון הישרדות ישן שטבוע בנו.
וזה קורה גם בדברים הרבה יותר יומיומיים, שמתם לב כמה אנשים חוששים מטכנולוגיה? כמה אנשים מבקשים לחזור לתקופה בה הכל היה פשוט יותר וגידלנו את המזון שלנו בעצמנו והלכנו לישון כשהחשיך?
איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שעכשיו שפיתחנו סוף סוף טכנולוגיה שמאפשרת לנו לשתף ידע עם כל אדם על הפלנטה שמחובר ל-WI FI , יש אנשים שבוחרים שלא להשתמש באפשרויות החדשות האלו ומבקשים לחזור לפעם?
(להזכירם שבתקופה ה"היא", סביר מאוד להניח שהייתם עוסקים בדיוק במה ההורים שלכם עסקו, שהסבים וסבתות שלכם עסקו וסבים רבים וסבתות רבות שלכם עסקו..הבנתם את הקטע.. רוצים לחזור לזה?)
והתשובה היא שזה קורה מתוך פחד. במקום בו קיימת חוסר ידיעה, ישנו פחד.
אבל אם מתרכזים בחוסר הידיעה, כבר יש מה לעשות..
החדשות הטובות הן, שגם אם אנחנו לא יודעים איך לעשות את מה שבאנו לעשות פה, יש לנו אפשרות להבין מה באנו לעשות פה ולרכוש את הכלים שנדרשים כדי לקחת את המחקר שלנו אל השלב הבא –כלים תודעתיים.
והכלים החדשים האלו יגרמו לכם להבין שכל הזמן הזה שתפסנו מעצמנו מקצוענים, בעצם עבדנו עם מערכת דוס (תרתי משמע..).
הכלים החדשים האלו יפתחו בפניכם עולמות חדשים של אפשרויות לביטוי ומימוש עצמי.
והכלים האלו יהיו זמינים עבורכם רק אם תסכימו להחליף את החששות  מהלא נודע, בסקרנות לגלות את מה שעדיין לא נודע.   

אז מה זה הדבר הזה שהיה שם אצלכם תמיד? שמנחה אתכם בדרך בה אתם חוקרים את העולם? שמדליק אצלכם ניצוץ של סקרנות לגלות ולדעת?

לסיום הבאתי לכם שיר של יוצרת נהדרת בשם אפרת זוסמן, או פשוט אפי, שמבטאת ומממשת את עצמה בצורה היחודית והיפה שלה
https://soundcloud.com/efisussman/it-was-always-there

"אה..משהו עם ייעוץ?"

בואו נהיה כנים, כי לי יש פטיש לכנות, כמה מהאנשים סביבכם מבינים באמת מה אתם עושים בעבודתכם?
אני די בטוחה שאם הייתי מבקשת מאמי או מחברים קרובים להסביר במה אני עוסקת, זה היה מתחיל ב- "אה.." ונמשך ב- "משהו עם ייעוץ?"..
אז החלטתי לעשות סדר בדברים ולהסביר בדיוק מה אני עושה, כדי שקודם כל תוכלו לבדוק אם יש לכם רצון בזה וגם על מנת שתוכלו להעביר את הבשורה הלאה.
פוסט זה הוא לחלוטין לא לשימושכם האישי בלבד.

"אז את בעצם עושה קואוצ'ינג?"
אילו היה לי שקל על כל פעם שנשאלתי את השאלה הזו וכו'.. (האם הייתי צריכה להצהיר על כך כהכנסה?)
אז לא, אני לא עושה קואוצ'ינג.
אני יועצת להתפתחות תודעתית.

ומהו ההבדל בין שני אלו?
אימון אישי (מתוך ויקיפדיה) -  "אימון אישי (נקרא גם קואוצ'ינג, מאנגלית: Coaching) הוא מקצוע שעיקרו שיטת הדרכה, הנחיה ואימון, של יחידים או קבוצות, במטרה להשיג יעד מסוים שלהם, או לשפר מיומנויות. השיטה מבוססת על תהליך מובנה אותו מוביל המאמן האישי."
אימון אישי מתמקד על פי רוב בתחום המודעות (עולם הסיבות הנמוך) וממוקד ביישום - כיצד לגרום לרצונות שלנו להתממש ברמה הארצית. 
רוצה להתגבר על פחד קהל? רוצה להגיע ליעד חדש בעסק? רוצה להיות ראש ממשלה? תתחילו להתאמן בזה..
יאמר גם שישנם תת תחומים רבים בעולם האימון וישנם גם מאמנים שמביאים אל עולם זה את החיבור לעולם הרוח ואת הבנת הסיבות הגבוהות.

ומהי תודעה?
החיבור לתודעה הוא ההכרה בהיותנו נשמות אשר חוות חוויה פיזית (ממש כמו קריאת פוסט זה) לצורך התפתחות רוחנית.
דרך חיבור תודעתי, ניתן להבין את הסיבתיות לחוויות השונות בחיינו וכיצד להתמודד עם חוויות אלו בצורה חכמה, אשר תוביל אותנו אל הלמידה הרצויה, לדיוק דרכינו ולמימוש הפוטנציאל הגבוה איתו הגענו לפה.
כאשר אנו מחוברים לתודעה, הרצונות הארציים שלנו מגיעים מתוך הרצון הנשמתי המדויק לכל אדם באופן ייחודי.

הדגש בייעוץ תודעתי הוא על יציאה מתוך ההתמודדות אותה חווים ברובד הרגשי ו"טיפוס" לצורך ראיית התמונה הרחבה והבנתה. ממקום זה, ניתן להתחיל לפתח חשיבה עצמאית אשר מתעלה מעל מסגרות המחשבה הארציות המקובעות וההתניות החברתיות השונות.
בנוסף לאותו "מבט על", אני מלמדת כלים אנרגטיים שימושיים אשר באמצעותן ניתן לברוא לעצמינו את המציאות הארצית הרצויה, באופן שיתאם את הרצון הנשמתי.
הבנתם את זה? כעת צאו לכם אל מגרש המשחקים של החיים, לשחק ולהתאמן (כן, זה כולל גם שריטות וחתכים מדי פעם וזה בסדר)
ואם אתם צריכים עזרה וליווי במימוש רצונותיכם, זה יכול להיות השלב המתאים להיעזר באימון אישי.

חשוב מאוד להבין שאנחנו בתקופה של שינוי משמעותי כפרטים וכאנושות. כתוצאה מכך, ודאי שמתם לב שמבחר שיטות הייעוץ והטיפול רק הולך וגדל כל הזמן.
ככל שהשינוי גובר, גם ערוצי המידע השונים התומכים בהתפתחותנו מתעדכנים, וערוצי מידע ישנים הופכים ללא רלוונטים (כמו בכל תחום.. מתי לאחרונה הזמנתם במסעדה תפו"א מוקרם? למה שתעשו את זה?).
כאשר אתם מבקשים ידע וכלים שיתמכו בשינוי אותו אתם עוברים, בקשו להבין את הצורך ההתפתחותי שלכם בשלב זה, ומצאו לכם את הכלים המעודכנים ביותר שניתן למצוא לצורך כך.
וכל המתפתח/ת הרי זה משובח..

איך לאכול את הנושא הזה?

בואו נדבר על תזונה.
לא,לא, בעצם בואו נדבר על כלי רכב.
לכל מי שיש רכב בחנייה, ספינה עוגנת במרינה והליקופטר בחצר, זה ידוע שכל כלי תחבורה צורך דלק מסוג אחר ובכמות שונה. הסוג דלק והכמות נגזרים מהייעוד של אותו כלי תחבורה.
רכב פרטי עם מנוע בנזין יצרוך בנזין שמספק לו את האנרגיה הדרושה להובלה של ארבעה-חמישה אנשים ולעומת זאת, מטוס יצרוך דלק סילוני שיכול לתת לו את הכח הדרוש להניע מאות טונות של חומר במהירות מספקת באוויר כדי לא ליפול..
וכמו שיש כלי תחבורה עם ייעוד שונה, ישנם גם אנשים עם ייעוד שונה.
אנחנו נסכים שקבוצת ספורטאים לא צורכת ומשתמשת באנרגיה באותו אופן כמו קבוצה של מוזיקאים?
נכון? כי כל ההתנהלות שלהם ביומיום היא שונה והצרכים שלהם שונים. אגב, גם בתוך קבוצת הספורטאים יהיה הבדל בשימוש באנרגיה- יש את אלו שעוסקים בספורט אתגרי ומשתמשים באנרגיה בצורה אחת ויהיו לנו שחקני/ות גולף שמשתמשים באנרגיה בדרך שונה לחלוטין ויש בכלל את אלו שעוסקים באימון והייעוד שלהם הוא בכלל להעביר ידע, כך שהם אמנם עוסקים בספורט אבל הם יצרכו אנרגיה בצורה שונה לחלוטין מאלו שעוסקים בספורט אתגרי.

ואנשים בעלי ייעוד שונה יצרכו אנרגיה שונה=מזון שונה. עד כאן הגיוני, נכון?

בתקופה האחרונה עולות כל הזמן השאלות סביב מה נכון לאכול ומה לא נכון לאכול וכן בשר, לא בשר, צמחונות, טבעונות, טבעונאות ואפילו תזונה על בסיס קרני שמש.
עכשיו סביב הנושא של תזונה עולות גם הרבה שאלות מוסריות סביב ההשלכות שיש למה שאנחנו בוחרים לאכול על העולם שלנו – מבחינה בריאותית, סביבתית, כלכלית, ועוד..

ומה עם דלק?
דלק יוצר זיהומים סביבתיים עצומים בכל כך הרבה רמות -החל התהליך ההפקה ועד לזיהום האויר שיוצרים רכבים הצורכים דלק. אויר- אותו אויר שאנחנו נושמים, המקור היחידי שלנו לחמצן..
דלק או יותר נכון- נפט, הוא גם אחד מהגורמים למלחמות עולמיות על השליטה במאגרי האנרגיה של העולם.
ועדיין- אני מוכנה להתערב אתכם על כל מה שיש לי (פיאט פונטו, לפטופ והדיסקוגרפיה של דני רובס), שאף אחד לא ישכנע אתכם למלא ברכב שלכם עם המנוע בנזין, מים במקום דלק..
וזה לא משנה בכלל כמה יספרו לנו על הקורמורנים שמתים בים הפרסי כתוצאה הדלק שנשפך לים בתאונות של מיכליות דלק... עדיין-"בנזין 95 ב-150 ₪ בבקשה.."

אז לרכבים שלנו אנחנו קשובים..
לעומת זאת, כשזה מגיע לגוף שלנו, המשא ומתן נהיה הרבה יותר גמיש..
למה?
קודם כל, כי אני לא יודעת מה אתכם אבל ההורים שלי לא קיבלו אותי עם ספרון קטן שבעמוד על תזונה היה כתוב "להאכיל 5 פעמים ביום, ארוחות קטנות, בעיקר בשר ודגנים"
זה לא קרה גם לכם, נכון?
וזה לא קרה כי כולנו היינו צריכים להתחיל ולהתנסות עם אוכל כדי להבין מה טעים לנו, מה מתעכל לנו טוב, מה נותן לנו את האנרגיה שאנחנו צריכים- זה חלק מאוד חשוב בכל החוויה שלנו כבני אדם, ללמוד לתפעל את הגוף שלנו כדי שנוכל באמצעותו לעשות את מה שבאנו לעשות פה.
העניין השני הוא שגם הגוף שלנו הוא יותר גמיש וסתגלן מרכב. כי בניגוד לרכב שלנו שאם נמלא בו מים, הוא לא יגלה טיפה של סלחנות וישבוק כבר ביציאה מהתחנה, הגוף שלנו יכול להמשיך לתפקד תקופה מסויימת גם מבלי לקבל את כל האנרגיה שהוא צריך.
אנחנו כן נחוש בכל מיני איתותים של הגוף  לכך שמשהו לא נכון במהלך התקופה הזו- אולי  שינוי במשקל, הפרעות בעיכול, חולשה, אבל בגדול נוכל להמשיך ל"נוע"..

אז מה עושים במצב המורכב הזה- שמצד אחד יש את כל השאלות המוסריות שעולות בהקשר של מזון ומצד שני אנחנו חיים בגוף ואנחנו צריכים לספק לגוף הזה את האנרגיה הדרושה?

זו שאלה טובה והתשובה היא שאין תשובה אחת שנכונה לכל השאלות.
והשאלות האלו שעולות הן מדהימות כי קודם כל הן אומרות שאנחנו מספיק מפותחים כדי לראות את עצמנו כחלק ממארג שלם שבו כולנו קשורים ויש משמעות רחבה ומשותפת לכל הבחירות שלנו.
מצד שני חשוב מאוד שנבין שאנחנו שונים ושהשונות הזו היא מהותית והכרחית ולכל אחד מאיתנו יש אחריות לשאול את השאלות שלו:
איזה אוכל מתאים לי?
האם אני מספק/ת לעצמי את האוכל שמתאים לי?
איזו כמות של מזון מסוגים שונים אני באמת צריכ/ה?
ורק אחרי השלב הזה שיש לנו את התשובות לשאלות הללו, אנחנו יכולים לשלב אותן עם ההבנה שאנחנו חלק ממארג שלם ולמצוא דרכים לספק לעצמנו את כל סוגי המזון השונים שאנחנו צריכים בדרכים חדשות- ע"י פיתוח של מערכות חכמות ואקולוגיות לגידול וייצור מזון..
רוצים לשאול ולהבין עוד על הקשר בין תזונה לתודעה?
פוסטים נוספים בדרך, תעקבו..
שיהיה בתאבון